מאת: חלי ברק שטיין
פורסם ב: מאמרים למערכת החינוך
תאריך פרסום: 6/11/2008
סיכום למאמר:
מאמר זה מדבר על הגדרת המושג דימוי עצמי ונותן כמה דוגמאות לכך.
חלי ברק שטיין, הכותבת של המאמר נותנת דוגמא לדימוי עצמי נמוך בכך שאומרת שנגיד יש ילד שמקנא באחותו הקטנה וישנם פעמים שהוא אפילו שונא אותה. הקנאה והשנאה הם חלק מהדימוי העצמי של אותו ילד בגלל שאלו רגשות ששייכים לו. אם הילד יחשוב בעזרת ההורים שלו שהקנאה והשנאה הם רגשות לא טובים ואפילו רעים, הדימוי שלו יהיה נמוך והוא פחות יעריך את עצמו.
הדימוי העצמי והביטחון העצמי הם בעיקר תחושה אישית.
תחושה זו לא תמיד מדוייקת והיא מתבססת על נתונים אוביקטיביים ולא על נתונים אמיתיים.
אדם יכול להרגיש שהוא מוצלח, מוכשר וכדומה ובעקבות כך הדימוי העצמי שלו גבוה יותר, אך כלפי פנים הוא יכול להרגיש מאוד רע עם עצמו. תחושה זו חזקה הרבה יותר מהנתונים הקיימים.
הדימוי העצמי משתנה תמיד. יש תקופות טובות יותר ויש כאלו שפחות. בעקבות כך גם הסיבות לדימוי העצמי משתנות בהתאם לנסיבות הקיימות.
מהיותינו ילדים קטנים אנו קולטים מסרים מהסביבה, ומה שנחשב טוב ומה רע, מה מוערך ומה דחוי.
הכל מתחיל בהורים ולאחר מכן אלו המחנכים או הגננות, לאחר מכן זה חברים וכמובן שגם המדיות החברתיות (טלוויזיה, אפליקציות שונות למיניהן). כל אלו קובעים את הסטנדרטים לפיהם אנו שופטים את עצמנו ונותנים לעצמנו ערך חיובי או שלילי.
כאשר לאדם יש ביטחון עצמי נמוך, שהוא לא מאמין ביכולותיו ובעצמו, יש לו תחושת מסוגלות נמוכה. אין לו כמעט יעדים ואם יש כאלו מבחינתו הוא נכשל לפני שהתחיל בהם.
פרשנות זו יוצרת מעגל סגור ושלילי נגדו.
התקשרות המאמר לעבודה: מאמר זה מתקשר לעבודת החקר שלי בגלל שהוא נותן את הפתיחה לעבודה עצמה.
במאמר זה מוסבר מהו המושג דימוי עצמי וכיצד הוא בא לידי ביטוי בתחושות שלנו.
בעזרת מאמר זה אני רוצה לתת כיוון מחשבה לאנשים שיקחו את המושג דימוי עצמי ושיסתכלו עליו בהיבט שונה ויבינו בדיוק מאיפה הוא נובע.
מאמר זה מדבר על הגדרת המושג דימוי עצמי ונותן כמה דוגמאות לכך.
חלי ברק שטיין, הכותבת של המאמר נותנת דוגמא לדימוי עצמי נמוך בכך שאומרת שנגיד יש ילד שמקנא באחותו הקטנה וישנם פעמים שהוא אפילו שונא אותה. הקנאה והשנאה הם חלק מהדימוי העצמי של אותו ילד בגלל שאלו רגשות ששייכים לו. אם הילד יחשוב בעזרת ההורים שלו שהקנאה והשנאה הם רגשות לא טובים ואפילו רעים, הדימוי שלו יהיה נמוך והוא פחות יעריך את עצמו.
הדימוי העצמי והביטחון העצמי הם בעיקר תחושה אישית.
תחושה זו לא תמיד מדוייקת והיא מתבססת על נתונים אוביקטיביים ולא על נתונים אמיתיים.
אדם יכול להרגיש שהוא מוצלח, מוכשר וכדומה ובעקבות כך הדימוי העצמי שלו גבוה יותר, אך כלפי פנים הוא יכול להרגיש מאוד רע עם עצמו. תחושה זו חזקה הרבה יותר מהנתונים הקיימים.
הדימוי העצמי משתנה תמיד. יש תקופות טובות יותר ויש כאלו שפחות. בעקבות כך גם הסיבות לדימוי העצמי משתנות בהתאם לנסיבות הקיימות.
מהיותינו ילדים קטנים אנו קולטים מסרים מהסביבה, ומה שנחשב טוב ומה רע, מה מוערך ומה דחוי.
הכל מתחיל בהורים ולאחר מכן אלו המחנכים או הגננות, לאחר מכן זה חברים וכמובן שגם המדיות החברתיות (טלוויזיה, אפליקציות שונות למיניהן). כל אלו קובעים את הסטנדרטים לפיהם אנו שופטים את עצמנו ונותנים לעצמנו ערך חיובי או שלילי.
כאשר לאדם יש ביטחון עצמי נמוך, שהוא לא מאמין ביכולותיו ובעצמו, יש לו תחושת מסוגלות נמוכה. אין לו כמעט יעדים ואם יש כאלו מבחינתו הוא נכשל לפני שהתחיל בהם.
פרשנות זו יוצרת מעגל סגור ושלילי נגדו.
התקשרות המאמר לעבודה: מאמר זה מתקשר לעבודת החקר שלי בגלל שהוא נותן את הפתיחה לעבודה עצמה.
במאמר זה מוסבר מהו המושג דימוי עצמי וכיצד הוא בא לידי ביטוי בתחושות שלנו.
בעזרת מאמר זה אני רוצה לתת כיוון מחשבה לאנשים שיקחו את המושג דימוי עצמי ושיסתכלו עליו בהיבט שונה ויבינו בדיוק מאיפה הוא נובע.
מקור 2: מראה, מראה שעל הקיר, מי הכי יפה בעיר?
מאת: שרה תאומים
פורסם ב: הספריה הוירטואלית של מטח
תאריך פרסום: 2004
מאת: שרה תאומים
פורסם ב: הספריה הוירטואלית של מטח
תאריך פרסום: 2004
סיכום למאמר:
מאמר זה נוגע במושג דימוי גוף באמצעות סיפור ילדים "סינדרלה".
הדוגמא היא על ניצחון יופייה של לכלוכית על פני אחיותיה המכוערות. העמידה מול המראה והשיח שמשתקף בעקבות כך גורם לילדים כבר בגיל הרך לעצב את אגדות הילדים כתפיסת עולם.
החל מהילדות אנו חיים בחברה שמחנכת אותנו לפעול על תפיסות והגדרות היופי.
אנו מתבקשים לעמוד באותם סטנדרטים שמשפיעים על מיקומנו החברתי ועל מצבנו הנפשי.
גם בעולם המתקדם היופי מהווה בסיס מוצק להשגת כוח ועוצמה.
מגיל צעיר הילד לומד לשים לב לתווים מסוימים של הגוף ולחשיבות שאחרים מתייחסים אליהם.
דימוי הגוף מסייע לעיצובו של הדימוי העצמי הכולל.
ישנה טענה שאומרת כי סיכוייהם של בעלי הופעה חיצונית נאה, זוכים לתגובות מעודדות מהסביבה. זה עוזר לפתח דימוי עצמי חיובי וגבוה. כאשר מתפתח דימוי עצמי חיובי ויציב המאפשר הסתגלות טובה.
במחקרים נבדק כיצד הקשר בין זיהוי חלקים מסויימים בגוף כאטרקטיביים לבין תחושת הערך העצמי נמצא שככל האינדיבידואלים העריכו את עצמם יותר.
בשנת 1950 ג'יימס לנג גרוסמן פיתח לראשונה את המושג דימוי עצמי והבחין בין המרכיבים שלו והיה מהראשונים שהתייחסו לאספקט החברתי שלו. הוא ראה בדימוי העצמי מעין ברומטר של הצלחות וכישלונות. כאשר לאדם ישנם שאיפות שמתממשות וכאשר הוא זוכה בהערכה חברתית מד הברומטר עולה.
תפיסת הגוף וההשפעה החברתית מציינת כי לסטריאוטיפים חברתיים יש השפעה חזקה לגיבוש הדימוי העצמי ביחס להופעה ולמראה. סטייה ממה שנראה כנורמטיבי מבחינת מראה גורמת לחוסר שביעות רצון מהגוף.
היחס לגוף כולל גם מרכיב התנהגותי שבו ניתן להתייחס לפן החברתי ובפן האישי.
עמדות חיוביות כלפי הגוף קשורות לביטחון עצמי ומיומנויות חברתיות.
עמדות שליליות כלפי הגוף קשורות לנסיגה חברתית, ביישנות ולבישת בגדים גדולים ורחבים. במקרים קיצוניים ישנם עמדות שליליות כלפי הגוף שמביאות לנסיגה חברתית.
בני האדם מבלים זמן ניכר ומשקיעים מאמצים רבים בחשיבה על עצמם.
כפי שנראה, להופעה פיזית משקל רב ביצירת רושם ראשוני בפרט. לרושם הראשוני יש השפעה לטווח ארוך על חשיבה והתנהגות חברתית. לפיכך להופעה החיצונית משקל רב בחיינו החברתיים.
למשל בתחום העבודה נמצא כי למראה החיצוני יש השפעה רבה. נמצא כי כאשר נשים מתלבשות בסגנון מקצועי עם תכשיטים לא בולטים, הן מוערכות בצורה חיובית יותר לתפקידים ניהוליים מאשר נשים שמתלבשות בצורה נשית מסורתית.
כמו כן נמצא כי אנשים בעלי משקל יתר מקבלים הערכה נמוכה יותר בראיונות עבודה לעומת אנשים במשקל סביר.
גם לגבי ילדים נמצא שלאטרקטיביות משקל ייחודי. לילדים חשובה יותר החיצוניות יותר מחברותיות או מיכולת אתלטית.
אנשים מניחים שמה שיפה הוא טוב. אנשים נוטים להאמין שגברים ונשים אטרקטיביים הם גם יותר מאוזנים, בעלי יכולות חברתיות ומצליחים יותר מאשר אנשים שאינם אטרקטיביים.
לפני כ 40 שנה הפרעות אכילה היו תופעה נדירה שהייתה מוכרת לאנשי מקצוע בעיקר דרך הספרות. מקרי האנורקסיה היו בודדים, ובולימיה לא הייתה קיימת תחת הגדרה זו.
ב 30 השנים האחרונות הופכות הפרעות האכילה ליותר ויותר שכיחות וגם גיל ההפרעות יורד ככל שהשנים עוברות. במקביל לירידה קיצונית במשקל, קיימת גם עלייה משמעותית באחוז האנשים הסובלים מעודף משקל משמעותי. עודף משקל הוא דבר שנראה מיידית ופעמים רבות הוא הרושם הראשוני אותו אנו יוצרים בפגישה ראשונה עם אדם כזה.
התייחסות הסביבה אלינו גורמת לנו להתנהג בצורה מסוימת שמגבירה את היחס הזה.
מחקרים מראים שהחברה נוטים להעריך יותר אנשים רזים, מקשיבים יותר לדעות שלהם ומקבלים אותם. אנשים מלאים מרגישים וחשים בעקבות כך פחות מוכשרים ופחות מסוגלים.
ניתן לחלק לשתי קבוצות את האנשים בעלי עודף משקל ואת התייחסותם לדימוי הגוף שלהם: אנשים שהיו בעלי עודף משקל מילדותם ואנשים שלא סבלו מעודף משקל בגיל צעיר.
אלו שהשמינו כאנשים בוגרים בני 20+ הם בעלי תפיסה ריאלית לעצמם. לעומתם אנשים שסבלו מעודף משקל מהילדות, תופסים בבגרותם תפיסה מוטעית את גופם.
החברה המודרנית שלנו שוללת השמנה.
לעיתים קרובות אצל אנשים בעלי עודף משקל מתפתחות תחושות לא נוחות כלפי המראה שלהם מה שגורם להם דימוי עצמי נמוך, והרגשה של חוסר שליטה במה שמתרחש בגופם.
התקשרות המאמר לעבודה: מאמר זה מתקשר לעבודת החקר שלי בגלל שהוא נותן המון דוגמאות והמון היבטים למושג דימוי גוף ודימוי עצמי.
הוא מסביר איך אנשים מלאים מרגישים בחברה ולעומתם אנשים רזים יותר מקובלים בחברה, וזהו בדיוק הכיוון אליו אני לוקחת את עבודתי.
בחשיבה הזו של אנשים מלאים לא יכולים להיות מקובלים בחברה ולהוביל קמפיינים או להיות מובילי דעת קהל כמו אנשים שהם רזים וכנראה יפים יותר לדעת החברה, אותה חשיבה אני רוצה להראות בעבודתי ובעזרתה לשנות את המחשבה של החברה.
הדוגמא היא על ניצחון יופייה של לכלוכית על פני אחיותיה המכוערות. העמידה מול המראה והשיח שמשתקף בעקבות כך גורם לילדים כבר בגיל הרך לעצב את אגדות הילדים כתפיסת עולם.
החל מהילדות אנו חיים בחברה שמחנכת אותנו לפעול על תפיסות והגדרות היופי.
אנו מתבקשים לעמוד באותם סטנדרטים שמשפיעים על מיקומנו החברתי ועל מצבנו הנפשי.
גם בעולם המתקדם היופי מהווה בסיס מוצק להשגת כוח ועוצמה.
מגיל צעיר הילד לומד לשים לב לתווים מסוימים של הגוף ולחשיבות שאחרים מתייחסים אליהם.
דימוי הגוף מסייע לעיצובו של הדימוי העצמי הכולל.
ישנה טענה שאומרת כי סיכוייהם של בעלי הופעה חיצונית נאה, זוכים לתגובות מעודדות מהסביבה. זה עוזר לפתח דימוי עצמי חיובי וגבוה. כאשר מתפתח דימוי עצמי חיובי ויציב המאפשר הסתגלות טובה.
במחקרים נבדק כיצד הקשר בין זיהוי חלקים מסויימים בגוף כאטרקטיביים לבין תחושת הערך העצמי נמצא שככל האינדיבידואלים העריכו את עצמם יותר.
בשנת 1950 ג'יימס לנג גרוסמן פיתח לראשונה את המושג דימוי עצמי והבחין בין המרכיבים שלו והיה מהראשונים שהתייחסו לאספקט החברתי שלו. הוא ראה בדימוי העצמי מעין ברומטר של הצלחות וכישלונות. כאשר לאדם ישנם שאיפות שמתממשות וכאשר הוא זוכה בהערכה חברתית מד הברומטר עולה.
תפיסת הגוף וההשפעה החברתית מציינת כי לסטריאוטיפים חברתיים יש השפעה חזקה לגיבוש הדימוי העצמי ביחס להופעה ולמראה. סטייה ממה שנראה כנורמטיבי מבחינת מראה גורמת לחוסר שביעות רצון מהגוף.
היחס לגוף כולל גם מרכיב התנהגותי שבו ניתן להתייחס לפן החברתי ובפן האישי.
עמדות חיוביות כלפי הגוף קשורות לביטחון עצמי ומיומנויות חברתיות.
עמדות שליליות כלפי הגוף קשורות לנסיגה חברתית, ביישנות ולבישת בגדים גדולים ורחבים. במקרים קיצוניים ישנם עמדות שליליות כלפי הגוף שמביאות לנסיגה חברתית.
בני האדם מבלים זמן ניכר ומשקיעים מאמצים רבים בחשיבה על עצמם.
כפי שנראה, להופעה פיזית משקל רב ביצירת רושם ראשוני בפרט. לרושם הראשוני יש השפעה לטווח ארוך על חשיבה והתנהגות חברתית. לפיכך להופעה החיצונית משקל רב בחיינו החברתיים.
למשל בתחום העבודה נמצא כי למראה החיצוני יש השפעה רבה. נמצא כי כאשר נשים מתלבשות בסגנון מקצועי עם תכשיטים לא בולטים, הן מוערכות בצורה חיובית יותר לתפקידים ניהוליים מאשר נשים שמתלבשות בצורה נשית מסורתית.
כמו כן נמצא כי אנשים בעלי משקל יתר מקבלים הערכה נמוכה יותר בראיונות עבודה לעומת אנשים במשקל סביר.
גם לגבי ילדים נמצא שלאטרקטיביות משקל ייחודי. לילדים חשובה יותר החיצוניות יותר מחברותיות או מיכולת אתלטית.
אנשים מניחים שמה שיפה הוא טוב. אנשים נוטים להאמין שגברים ונשים אטרקטיביים הם גם יותר מאוזנים, בעלי יכולות חברתיות ומצליחים יותר מאשר אנשים שאינם אטרקטיביים.
לפני כ 40 שנה הפרעות אכילה היו תופעה נדירה שהייתה מוכרת לאנשי מקצוע בעיקר דרך הספרות. מקרי האנורקסיה היו בודדים, ובולימיה לא הייתה קיימת תחת הגדרה זו.
ב 30 השנים האחרונות הופכות הפרעות האכילה ליותר ויותר שכיחות וגם גיל ההפרעות יורד ככל שהשנים עוברות. במקביל לירידה קיצונית במשקל, קיימת גם עלייה משמעותית באחוז האנשים הסובלים מעודף משקל משמעותי. עודף משקל הוא דבר שנראה מיידית ופעמים רבות הוא הרושם הראשוני אותו אנו יוצרים בפגישה ראשונה עם אדם כזה.
התייחסות הסביבה אלינו גורמת לנו להתנהג בצורה מסוימת שמגבירה את היחס הזה.
מחקרים מראים שהחברה נוטים להעריך יותר אנשים רזים, מקשיבים יותר לדעות שלהם ומקבלים אותם. אנשים מלאים מרגישים וחשים בעקבות כך פחות מוכשרים ופחות מסוגלים.
ניתן לחלק לשתי קבוצות את האנשים בעלי עודף משקל ואת התייחסותם לדימוי הגוף שלהם: אנשים שהיו בעלי עודף משקל מילדותם ואנשים שלא סבלו מעודף משקל בגיל צעיר.
אלו שהשמינו כאנשים בוגרים בני 20+ הם בעלי תפיסה ריאלית לעצמם. לעומתם אנשים שסבלו מעודף משקל מהילדות, תופסים בבגרותם תפיסה מוטעית את גופם.
החברה המודרנית שלנו שוללת השמנה.
לעיתים קרובות אצל אנשים בעלי עודף משקל מתפתחות תחושות לא נוחות כלפי המראה שלהם מה שגורם להם דימוי עצמי נמוך, והרגשה של חוסר שליטה במה שמתרחש בגופם.
התקשרות המאמר לעבודה: מאמר זה מתקשר לעבודת החקר שלי בגלל שהוא נותן המון דוגמאות והמון היבטים למושג דימוי גוף ודימוי עצמי.
הוא מסביר איך אנשים מלאים מרגישים בחברה ולעומתם אנשים רזים יותר מקובלים בחברה, וזהו בדיוק הכיוון אליו אני לוקחת את עבודתי.
בחשיבה הזו של אנשים מלאים לא יכולים להיות מקובלים בחברה ולהוביל קמפיינים או להיות מובילי דעת קהל כמו אנשים שהם רזים וכנראה יפים יותר לדעת החברה, אותה חשיבה אני רוצה להראות בעבודתי ובעזרתה לשנות את המחשבה של החברה.
מקור 3: דימוי גוף וחווית הגוף בקרב בני נוער בעלי נטיות התאבדות
מאת: מירית שני סלע
פורסם ב: חיבור לשם קבלת תואר "דוקטור לפילוסופיה" אוניברסיטת בר-אילן
תאריך פרסום: ספטמבר 1999
מאת: מירית שני סלע
פורסם ב: חיבור לשם קבלת תואר "דוקטור לפילוסופיה" אוניברסיטת בר-אילן
תאריך פרסום: ספטמבר 1999
סיכום למאמר:במאמר זה יש התייחסות ממוקדת לגוף בפילוסופיה.
ממצאים רבים מעידים על כך שהשפעת הדימוי הגופני על הדימוי העצמי והתפיסה העצמית רבה יותר אצל נשים מאשר אצל גברים.
נשים נוטות יותר להשוות בין הערך העצמי לבין תפיסת הופעתן החיצונית בסביבה.
אצל נשים נמצא מתאם חיובי בין התפיסות העצמיות ובין תפיסת מידת האטרקטיביות שלהן.
הסטנדרטים החברתיים- תרבותיים ליופי מתבססים יותר ויותר על רזון, כך שיופי ורזון הפכו כמעט למילים נרדפות.
במחקר נמצא כי ישנה עלייה משמעותית במספר הכתבות העוסקות בענייני דיאטה במגזינים לנשים.
במגזינים נמצא כי לאורך המאה העשרים המראה האידיאלי השתנה בצורה קיצונית ודרמטית וכי בעשורים האחרונים המראה החיצוני הפך להיות שהרזון הוא השולט.
התקשרות המאמר לעבודה: מאמר זה מתקשר לעבודת החקר שלי בגלל שהוא נוגע בצד הפילוסופי. הוא מראה כיוון אחר מהצד של הפילוסופיה שמראה שנושא דימוי גוף הוא נושא עם היסטורית ארוכת שנים ולא נושא שעלה לתודעה כיום.
מאמר זה מראה כיצד המגזינים מראים נשים יותר רזות ויפות מאשר נשים מלאות ופחות יפות ומחדד את המחשבה שהרזון הוא מה שמקובל ולא הנורמה.
ממצאים רבים מעידים על כך שהשפעת הדימוי הגופני על הדימוי העצמי והתפיסה העצמית רבה יותר אצל נשים מאשר אצל גברים.
נשים נוטות יותר להשוות בין הערך העצמי לבין תפיסת הופעתן החיצונית בסביבה.
אצל נשים נמצא מתאם חיובי בין התפיסות העצמיות ובין תפיסת מידת האטרקטיביות שלהן.
הסטנדרטים החברתיים- תרבותיים ליופי מתבססים יותר ויותר על רזון, כך שיופי ורזון הפכו כמעט למילים נרדפות.
במחקר נמצא כי ישנה עלייה משמעותית במספר הכתבות העוסקות בענייני דיאטה במגזינים לנשים.
במגזינים נמצא כי לאורך המאה העשרים המראה האידיאלי השתנה בצורה קיצונית ודרמטית וכי בעשורים האחרונים המראה החיצוני הפך להיות שהרזון הוא השולט.
התקשרות המאמר לעבודה: מאמר זה מתקשר לעבודת החקר שלי בגלל שהוא נוגע בצד הפילוסופי. הוא מראה כיוון אחר מהצד של הפילוסופיה שמראה שנושא דימוי גוף הוא נושא עם היסטורית ארוכת שנים ולא נושא שעלה לתודעה כיום.
מאמר זה מראה כיצד המגזינים מראים נשים יותר רזות ויפות מאשר נשים מלאות ופחות יפות ומחדד את המחשבה שהרזון הוא מה שמקובל ולא הנורמה.
מקור 4:ראי ראי, היש יפה ממני? תפקיד המדיה בהתפתחות הפרעות אכילה
מאת: יעל לצר
פורסם ב: אוניברסיטת חיפה, המרכז הרפואי רמב"ם
תאריך פרסום:
מאת: יעל לצר
פורסם ב: אוניברסיטת חיפה, המרכז הרפואי רמב"ם
תאריך פרסום:
סיכום למאמר:
הפרעות אכילה ופתולוגיה הקשורה באכילה בעשורים האחרונים גברה בקרב נערות
ונשים צעירות ובעיסוק שלהם במראה החיצוני שלהן ואליו מצטרפים בהדרגה גם הגברים.
מגמה זו הלכה וגברה סביב התפתחות תרבות הרזון כמודל ליופי, הצלחה, לכוח ולשליטה המאפיינת את החברה המערבית מודרנית.
כפועל יוצא מכך, הלכה והתפתחה תעשיית הדיאטות, ואיתה גם התנהגות של אכילה בלתי סדירה ולא מאוזנת, עם שימוש בחומרים מזיקים לצורך הורדה משמעותית בטווח קצר במשקל.
הספרות המחקרית מדווחת כי התעסקות יתר במשקל והתנהגויות מזיקות גורמות לירידה במשקל עקב אי שביעות רצון מהגוף הקיים.
ישנם תופעות כמו דילוג על ארוחות ודיאטות לסוגיהן. זה נפוץ בקרב ילדות בנות 9-16 שהן בעלות משקל תקין.
מספר רב של מחקרים אשר בדקו פתולוגיה הקשורה באכילה בקרב מתבגרות ונשים צעירות בישראל הצביע על מגמת עלייה בעיסוק יתר במשקל.
בקרב מחצית מהמקרים מתווספים להתנהגות זו התקפי אכילה בלתי נשלטים, הקאות יזומות, שימוש במשלשלים או משתנים לוויסות המשקל.
בולימיה מאופיינת בהתקפי אכילה בלתי נשלטים על כמות של מזון גדולה בפרק זמן קצר המלווים בשימוש באמצעים הנ"ל.
בעידן המודרני ניתנת חשיבות ומשמעות רבה לערכים של הישגיות, מצוינות, ותחרותיות ושליטה על המראה הצעיר.
לרוב הציפיות הן לא מציאותיות ולא ניתנות להשגה, ישנו פער עצום עם הנתונים הגנטיים פסיכולוגיים וקוגניטיביים של הפרט.
נמצא שהפרעות אכילה בקרב נערות ונשים צעירות נובעות בעיקר מנורמות חברתיות הקשורות למשקל והופעה חיצונית. הרזון הפך להיות מדד שעל פיו נשים צעירות ונערות מעריכות את עצמן, את מידת השליטה שלהם, מידת ההצלחה והיופי.
המזון הפך להיות השפה בה מתבטאת מצוקה.
המדיה היא גורם סיכון לעידוד הפרעות אכילה. המסרים המועברים במדיה הם מסרים שיוצרו במיוחד לילדים ולמתבגרים שהם מושפעים בעיקר בשל היותם קהל שאינו ביקורתי, כיוון שהם נתונים ללחץ מתמיד כדי להתאים את עצמם לנורמות חברתיות.
המדיה מהווה מרכיב מרכזי וחשוב בחיי היומיום של מרבית מהאוכלוסיה, כאשר אמצעי התקשורת העיקרי בו עושים בעיקר ילדים ובני נוער, הוא שימוש באינטרנט, צ'טים, אינסטגרם ורשתות חברתיות אחרות למיניהן.
ברשתות החברתיות ניתנת חשיבות רבה להופעה חיצונית שגם אם היא בלתי מציאותית, היא יוצרת תחרות סמוייה ולרוב בלתי אפשרית להשגה.
המסרים הקשורים באידיאל הרזון משפיעים במיוחד על ילדים ובני נוער, שמפנימים בקלות מסרים לגבי יופי, מבנה גוף ודיאטה, כמדדים להצלחה והנאה.
הכתבות והפרסומות במגזינים לבני נוער, מעבירים לצעירים מסר מבטיח שיופי וגזרה דקה חשובים יותר מאינטליגנציה, קריירה, ואפילו בריאות.
נמצא כי עיתוני נשים מכילים הרבה יותר פרסומות העוסקות באוכל, מזון דיאטתי, עיסוק בגוף להפחתת משקל בהשוואה לעיתון גברי. מגמה זו מתחזקת עם השנים.
התקשורת משפיעה גם באמצעות יצירת חיזוקים חיוביים להתנהגויות מזיקות, עם הדגשה חוזרת ונשנית של חשיבות הדיאטות לבריאות.
כמו כן נמצא כי ככל שנערות מתבגרות התעסקו יותר זמן ברשת החברתית פייסבוק, כך רמת פתולוגיה הקשורה באכילה עלתה כמו דחף לרזון, נטייה לבולימיה ודימוי גוף שלילי.
יתרה מכך, הופיעו גם טכנולוגיות מתקדמות כמו תוכנת הפוטושופ שמאפשרת להציג את אותם מסרים ותכנים פוגעניים בצורה מטעה ולא מציאותית, אשר מעצימה את תחושות חוסר שביעות רצון מהגוף.
מחקרים אחרים הראו שאחוז לא מבוטל של נערות ונשים שפיתחו בולימיה קראו על השימוש בהקאות ובמשלשלים כדרך לירידה במשקל.
תאוריה זו טוענת כי האדם מעריך את עצמו באמצעות השוואה חברתית מתמדת מול האחרים הדומים לו או הקרובים אליו אל מול כאלה נחשבים מושכים בעיניו.
מאחר שהרזון של מרבית הנשים המוצגות בתקשורת אינו טבעי, ההשוואה שנוצרת יוצרת תחושת נחיתות ואי שביעות רצון מהגוף. ככל שקיים פער בין תפיסתן, כך גדלה תחושת התסכול ובהתאם נפגעים דימוי הגוף והערך העצמי.
המדיה משדרת ללא הרף מסרים הקשורים לאידיאל הרזון נעורי הנצח מול אותן נשים שעומדות בקריטריונים המחמירים אלו.
על פי התאוריה, ככל שאנו נחשפים יותר למדיה, כך נראה את המסרים ואת הדימויים המשודרים כאמיתיים ניתנים להשגה.
ככל שהחשיפה לתכני המדיה רבה יותר, כך גוברת תחושת הבלבול, הפגיעה בדימוי הגוף ובערך העצמי.
מסרים אלו מועברים באינטנסיביות בערוצי המדיה השונים, לקהל תמים ולא ביקורתי. הם שיכולים לעוות מציאות ליצור תחושת תסכול שתוביל לאי שביעות רצון ממבנה הגוף וצורתו.
הפגיעה בדימוי הגוף והערך העצמי ושימוש בדרכים מזיקות לירידה במשקל עלולים להוביל להתפתחות של פתולוגיה הקשורה באכילה והפרעות אכילה.
התקשורת משמשת כמעין ראי של החברה על ערכיה, ונותנת תהודה נרחבת של התנהגות.
תפקיד המדיה בהתפתחות הפרעות אכילה היא לצורך מינוף והפצת מסרים בנושאים הקשורים בהפרעות אכילה לקבוצות שונות של מתגברים.
ניתן לומר כי למדיה יש תפקיד משמעותי בהתפתחות ובשימור הפרעות אכילה, העברת מסרים פוגעניים ומזיקים המופנמים על ידי ילדות צעירות והופכים להיות חיים ומציאות עבורן.
התקשרות המאמר לעבודה: מאמר זה מתקשר לעבודת החקר שלי בגלל שהוא נוגע בדיוק בהתמקדות שבה אני מתעסקת בעבודתי. עבודת החקר שלי אני מתמקדת ברשת החברתית אינסטגרם ובעזרתה אני מביאה לידי ביטוי את המושג דימוי גוף ודימוי עצמי. בנוסף, דרך האינסטגרם אראה איך רשת חברתית זו משפיעה רבות על ילדות בגיל ההתבגרות ואיך הן מושפעות מה מתרחש בה.
באינסטגרם מושג זה בא לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר כיוון שהיום החברה שלנו מעדיפה לראות נערות מתבגרות כשהן רזות מאשר שהן שמנות, בנוסף לכך החברה מעדיפה לקחת לקמפיינים בנות עם תודעת קהל יותר גבוהה בגלל שהן חשפו את עצמן בצורה פרובוקטיבית.
בנוסף, אראה כיצד המדיות החברתיות הן משהו בלתי נפרד מחיינו וכמה אנחנו דור מושפע מהרשתות החברתיות במקום להיות פתוחים לכל סוגי החברה.
מאמר אקדמי זה יעזור לי מאוד בעבודת החקר שלי כיוון שהוא מדבר על המדיות החברתיות ועל השפעתן בחברה.
מגמה זו הלכה וגברה סביב התפתחות תרבות הרזון כמודל ליופי, הצלחה, לכוח ולשליטה המאפיינת את החברה המערבית מודרנית.
כפועל יוצא מכך, הלכה והתפתחה תעשיית הדיאטות, ואיתה גם התנהגות של אכילה בלתי סדירה ולא מאוזנת, עם שימוש בחומרים מזיקים לצורך הורדה משמעותית בטווח קצר במשקל.
הספרות המחקרית מדווחת כי התעסקות יתר במשקל והתנהגויות מזיקות גורמות לירידה במשקל עקב אי שביעות רצון מהגוף הקיים.
ישנם תופעות כמו דילוג על ארוחות ודיאטות לסוגיהן. זה נפוץ בקרב ילדות בנות 9-16 שהן בעלות משקל תקין.
מספר רב של מחקרים אשר בדקו פתולוגיה הקשורה באכילה בקרב מתבגרות ונשים צעירות בישראל הצביע על מגמת עלייה בעיסוק יתר במשקל.
בקרב מחצית מהמקרים מתווספים להתנהגות זו התקפי אכילה בלתי נשלטים, הקאות יזומות, שימוש במשלשלים או משתנים לוויסות המשקל.
בולימיה מאופיינת בהתקפי אכילה בלתי נשלטים על כמות של מזון גדולה בפרק זמן קצר המלווים בשימוש באמצעים הנ"ל.
בעידן המודרני ניתנת חשיבות ומשמעות רבה לערכים של הישגיות, מצוינות, ותחרותיות ושליטה על המראה הצעיר.
לרוב הציפיות הן לא מציאותיות ולא ניתנות להשגה, ישנו פער עצום עם הנתונים הגנטיים פסיכולוגיים וקוגניטיביים של הפרט.
נמצא שהפרעות אכילה בקרב נערות ונשים צעירות נובעות בעיקר מנורמות חברתיות הקשורות למשקל והופעה חיצונית. הרזון הפך להיות מדד שעל פיו נשים צעירות ונערות מעריכות את עצמן, את מידת השליטה שלהם, מידת ההצלחה והיופי.
המזון הפך להיות השפה בה מתבטאת מצוקה.
המדיה היא גורם סיכון לעידוד הפרעות אכילה. המסרים המועברים במדיה הם מסרים שיוצרו במיוחד לילדים ולמתבגרים שהם מושפעים בעיקר בשל היותם קהל שאינו ביקורתי, כיוון שהם נתונים ללחץ מתמיד כדי להתאים את עצמם לנורמות חברתיות.
המדיה מהווה מרכיב מרכזי וחשוב בחיי היומיום של מרבית מהאוכלוסיה, כאשר אמצעי התקשורת העיקרי בו עושים בעיקר ילדים ובני נוער, הוא שימוש באינטרנט, צ'טים, אינסטגרם ורשתות חברתיות אחרות למיניהן.
ברשתות החברתיות ניתנת חשיבות רבה להופעה חיצונית שגם אם היא בלתי מציאותית, היא יוצרת תחרות סמוייה ולרוב בלתי אפשרית להשגה.
המסרים הקשורים באידיאל הרזון משפיעים במיוחד על ילדים ובני נוער, שמפנימים בקלות מסרים לגבי יופי, מבנה גוף ודיאטה, כמדדים להצלחה והנאה.
הכתבות והפרסומות במגזינים לבני נוער, מעבירים לצעירים מסר מבטיח שיופי וגזרה דקה חשובים יותר מאינטליגנציה, קריירה, ואפילו בריאות.
נמצא כי עיתוני נשים מכילים הרבה יותר פרסומות העוסקות באוכל, מזון דיאטתי, עיסוק בגוף להפחתת משקל בהשוואה לעיתון גברי. מגמה זו מתחזקת עם השנים.
התקשורת משפיעה גם באמצעות יצירת חיזוקים חיוביים להתנהגויות מזיקות, עם הדגשה חוזרת ונשנית של חשיבות הדיאטות לבריאות.
כמו כן נמצא כי ככל שנערות מתבגרות התעסקו יותר זמן ברשת החברתית פייסבוק, כך רמת פתולוגיה הקשורה באכילה עלתה כמו דחף לרזון, נטייה לבולימיה ודימוי גוף שלילי.
יתרה מכך, הופיעו גם טכנולוגיות מתקדמות כמו תוכנת הפוטושופ שמאפשרת להציג את אותם מסרים ותכנים פוגעניים בצורה מטעה ולא מציאותית, אשר מעצימה את תחושות חוסר שביעות רצון מהגוף.
מחקרים אחרים הראו שאחוז לא מבוטל של נערות ונשים שפיתחו בולימיה קראו על השימוש בהקאות ובמשלשלים כדרך לירידה במשקל.
תאוריה זו טוענת כי האדם מעריך את עצמו באמצעות השוואה חברתית מתמדת מול האחרים הדומים לו או הקרובים אליו אל מול כאלה נחשבים מושכים בעיניו.
מאחר שהרזון של מרבית הנשים המוצגות בתקשורת אינו טבעי, ההשוואה שנוצרת יוצרת תחושת נחיתות ואי שביעות רצון מהגוף. ככל שקיים פער בין תפיסתן, כך גדלה תחושת התסכול ובהתאם נפגעים דימוי הגוף והערך העצמי.
המדיה משדרת ללא הרף מסרים הקשורים לאידיאל הרזון נעורי הנצח מול אותן נשים שעומדות בקריטריונים המחמירים אלו.
על פי התאוריה, ככל שאנו נחשפים יותר למדיה, כך נראה את המסרים ואת הדימויים המשודרים כאמיתיים ניתנים להשגה.
ככל שהחשיפה לתכני המדיה רבה יותר, כך גוברת תחושת הבלבול, הפגיעה בדימוי הגוף ובערך העצמי.
מסרים אלו מועברים באינטנסיביות בערוצי המדיה השונים, לקהל תמים ולא ביקורתי. הם שיכולים לעוות מציאות ליצור תחושת תסכול שתוביל לאי שביעות רצון ממבנה הגוף וצורתו.
הפגיעה בדימוי הגוף והערך העצמי ושימוש בדרכים מזיקות לירידה במשקל עלולים להוביל להתפתחות של פתולוגיה הקשורה באכילה והפרעות אכילה.
התקשורת משמשת כמעין ראי של החברה על ערכיה, ונותנת תהודה נרחבת של התנהגות.
תפקיד המדיה בהתפתחות הפרעות אכילה היא לצורך מינוף והפצת מסרים בנושאים הקשורים בהפרעות אכילה לקבוצות שונות של מתגברים.
ניתן לומר כי למדיה יש תפקיד משמעותי בהתפתחות ובשימור הפרעות אכילה, העברת מסרים פוגעניים ומזיקים המופנמים על ידי ילדות צעירות והופכים להיות חיים ומציאות עבורן.
התקשרות המאמר לעבודה: מאמר זה מתקשר לעבודת החקר שלי בגלל שהוא נוגע בדיוק בהתמקדות שבה אני מתעסקת בעבודתי. עבודת החקר שלי אני מתמקדת ברשת החברתית אינסטגרם ובעזרתה אני מביאה לידי ביטוי את המושג דימוי גוף ודימוי עצמי. בנוסף, דרך האינסטגרם אראה איך רשת חברתית זו משפיעה רבות על ילדות בגיל ההתבגרות ואיך הן מושפעות מה מתרחש בה.
באינסטגרם מושג זה בא לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר כיוון שהיום החברה שלנו מעדיפה לראות נערות מתבגרות כשהן רזות מאשר שהן שמנות, בנוסף לכך החברה מעדיפה לקחת לקמפיינים בנות עם תודעת קהל יותר גבוהה בגלל שהן חשפו את עצמן בצורה פרובוקטיבית.
בנוסף, אראה כיצד המדיות החברתיות הן משהו בלתי נפרד מחיינו וכמה אנחנו דור מושפע מהרשתות החברתיות במקום להיות פתוחים לכל סוגי החברה.
מאמר אקדמי זה יעזור לי מאוד בעבודת החקר שלי כיוון שהוא מדבר על המדיות החברתיות ועל השפעתן בחברה.
מקור 5: השפעת הפעילות הגופנית על ההערכה העצמית של האדם
מאת: יאיר אנגלר
פורסם ב: ישיבת מקור חיים, אוניברסיטת חיפה
תאריך פרסום:
מאת: יאיר אנגלר
פורסם ב: ישיבת מקור חיים, אוניברסיטת חיפה
תאריך פרסום:
סיכום למאמר:
אנשים קובעים את "תחושת הכשירות" שלהם לפי מידת השפעתם על החברה,
לפי השכלתם והצלחתם בלימודים, לפי יכולות גופניות וכדומה.
הכבוד העצמי של האדם מושפע לעיתים ממה שהורגל ממשפחתו, מחבריו ומעבודתו.
הערך העצמי נקבע פעמים רבות על ידי יחסי גומלין בין הסביבה לאדם ולפי הפרשנות של האדם עצמו לתגובות אלה.
התאוריות אומרות כי האדם קובע את רמת ההערכה העצמית שלו על פי פרשנותו למעשיו: הוא יכול לפרשם לפי תגובות החברה או על פי רמת ההערכה שלו לדרך התמודדות עם המצב.
מגיל צעיר הילד לומר לשים לב לחלקים מסוימים בגוף ולחשיבות שהחברה מייחסת אליהם.
כיום קיימת הסכמה בקרב חוקרים והיא כי דימוי הגוף הוא מבנה רב ממדי המתפתח מילדות עד לסוף החיים.
אנשים בעלי דימוי גוף נמוך שאינם אוהבים את גופם ואף מתביישים בו, נמנעים מלחשוף אותו בשל התגובה של החברה והסביבה.
הערכה עצמית נמצאה תורמת להסתגלות טובה של האדם והיא משמשת כמשאב שעוזר לו לנצל את האפשרויות הקיימות בחברה.
בגיל ההתבגרות החלה "המהפכה" בדימוי העצמי עקב שינויים ביולוגים, קוגנטיבים וחברתיים.
על פי התיאוריה של פיאז'ה נמצאים המתבגרים בשיא של החשיבה האנושית.
הם ביקורתיים לא רק כלפי הזולת אלא גם כלפי עצמם.
התקשרות המאמר לעבודה: מאמר זה מתקשר לעבודת החקר שלי בגלל שהוא מראה את הפן החברתי של המושג דימוי גוף ודימוי עצמי.
בנוסף לכך שאני עושה את החקר בהתמקדות באינסטגרם, אני גם אראה את הפן החברתי שקיים באינסטגרם.
מאמר זה נוגע בפעילות גופנית, דבר שנוגע היום במרבית החברה שהתחילו לעשות כושר בעקבות הרשתות החברתיות. היום יש יותר ויותר אנשים שהולכים לחדרי כושר או שמנסים דיאטות חדשות למיניהן בעקבות דברים שהתקשורת מייצגת לנו, ובגלל זה אני רוצה להראות גם את הצד של החברה בכל עניין הרשתות החברתיות ולהראות איך הן מובילות יותר מאותם אנשים עצמם שעליהם מדברים.
הכבוד העצמי של האדם מושפע לעיתים ממה שהורגל ממשפחתו, מחבריו ומעבודתו.
הערך העצמי נקבע פעמים רבות על ידי יחסי גומלין בין הסביבה לאדם ולפי הפרשנות של האדם עצמו לתגובות אלה.
התאוריות אומרות כי האדם קובע את רמת ההערכה העצמית שלו על פי פרשנותו למעשיו: הוא יכול לפרשם לפי תגובות החברה או על פי רמת ההערכה שלו לדרך התמודדות עם המצב.
מגיל צעיר הילד לומר לשים לב לחלקים מסוימים בגוף ולחשיבות שהחברה מייחסת אליהם.
כיום קיימת הסכמה בקרב חוקרים והיא כי דימוי הגוף הוא מבנה רב ממדי המתפתח מילדות עד לסוף החיים.
אנשים בעלי דימוי גוף נמוך שאינם אוהבים את גופם ואף מתביישים בו, נמנעים מלחשוף אותו בשל התגובה של החברה והסביבה.
הערכה עצמית נמצאה תורמת להסתגלות טובה של האדם והיא משמשת כמשאב שעוזר לו לנצל את האפשרויות הקיימות בחברה.
בגיל ההתבגרות החלה "המהפכה" בדימוי העצמי עקב שינויים ביולוגים, קוגנטיבים וחברתיים.
על פי התיאוריה של פיאז'ה נמצאים המתבגרים בשיא של החשיבה האנושית.
הם ביקורתיים לא רק כלפי הזולת אלא גם כלפי עצמם.
התקשרות המאמר לעבודה: מאמר זה מתקשר לעבודת החקר שלי בגלל שהוא מראה את הפן החברתי של המושג דימוי גוף ודימוי עצמי.
בנוסף לכך שאני עושה את החקר בהתמקדות באינסטגרם, אני גם אראה את הפן החברתי שקיים באינסטגרם.
מאמר זה נוגע בפעילות גופנית, דבר שנוגע היום במרבית החברה שהתחילו לעשות כושר בעקבות הרשתות החברתיות. היום יש יותר ויותר אנשים שהולכים לחדרי כושר או שמנסים דיאטות חדשות למיניהן בעקבות דברים שהתקשורת מייצגת לנו, ובגלל זה אני רוצה להראות גם את הצד של החברה בכל עניין הרשתות החברתיות ולהראות איך הן מובילות יותר מאותם אנשים עצמם שעליהם מדברים.
כתבות חדשותיות
מאת: הילה יחימוביץ
פורסם ב: mako
תאריך פרסום: 2/04/12
סיכום לכתבה:מאמר זה מראה לפי תקופות איך מודל היופי השתנה בכל תקופה שהיא ומה היה נהוג פעם.
תחילה הייתה התקופה הקדומה לפיה אישה אידיאלית הייתה אישה מלאה.
היה פסל ששמו "ונוס מווילנדורף" שהוא פסל אבן קטן, שבו הוצגה אישה שיש לה שדיים גדולים, בטן נפוחה איבר מין מודגש.
בעידן זה אישה מלאה נתפסה כאישה פוריה, משגשגת ובעלת יכולות.
לאחר מכן הייתה את התקופה של יוון ורומא שלפיה אישה ספורטאית היא מצליחה וטובה.
אידיאל יופי זה התהפך בתקופה זו. הנשים היו מוצגות באמנות כאלות, כאשר גופן היה חסון בריא עם אגן רחב וחזה קטן ובטן שטוחה.
לאחר תקופה זו התקופה הנוכחית הייתה תקופת הרנסנס.
בתקופה זו אידיאל היופי הנשי חזר להיות כמו בתקופה הקדומה.
בתקופה זו אישה הצטיירה כיצור רך, בעל שומן, שיער שופע ועור בהיר.
במאה ה-19 השתנתה שוב הנורמה.
המחוך הראשון אמנן נוצר במאה ה-16 אך רק במאה ה-19 הוא זכה להכרה.
המחוך נועד ליצור גזרת שעון חול שהיא לא מציאותית ואף מחניקה.
המאה ה- 20 הביאה עימה שינוי.
הנשים קיבלו זכות בחירה והסירו את המחוכים.
האישה האולטימטיבית הייתה בעל גוף נערי, תספורת מודרנית ללא מותן מודגשת.
שנות ה-50 הולידו מראה רומנטי ועם זאת פרקטי עבור נשים שיצאו לשוק העבודה.
מודל היופי בתקופה זו הייתה אישה אלגנטית, סקסית, בעלת מותניים בולטות וחזה שופע.
שנות ה-60 היו מלאי תהפוכות ומהפכות.
באמצע שנות ה-60 השתלטה רוח הנעורים על מודל היופי, האופנה והתרבות.
האישה האלגנטית הוחלפה ב"אישה-ילדה". בעידן זה הסממנים המיניים בין גברים לנשים השתנו. גברים גידלו שיער והנשים קיצצו אותו, ולבוש שמסתיר מותניים וחזה חזר לאופנה.
טוויגי חזר לאופנה באותם שנים. דוגמנית בזמן זה הייתה
ידועה בעיניים גדולות,
גזרה דקיקה ומראה נערי ושובב שהפך אותה לסנסציה.
בשנות ה-70 המשיך מראה הויוניסקס לתפוס תאוצה, וגופה של האישה המושלמת היה רזה, שרירי שזוף עם חזה קטן.
במקביל לכך המראה הטבעי חזר לאופנה גם. שיער ארוך בגוונים טבעיים ופנים לא מושלמות.
בשנות ה-80 הנשים המשיכו לטפס בסולם הקריירה.
אישה נחשבת ליפה אם הייתה ספורטיבית, רזה אך לא מידי, שרירית שאפתנית ומצליחנית בכל תחום בחייה אשר עסקה בו.
נשות עסקים לבשו בלייזרים עם כריות כתפיים שהעניקו להן מראה של כתפיים רחבות וגבריות עם תסרוקות מלאות נפח ועוצמה.
בשנות ה-70 המשיך מראה הויוניסקס לתפוס תאוצה, וגופה של האישה המושלמת היה רזה, שרירי שזוף עם חזה קטן.
במקביל לכך המראה הטבעי חזר לאופנה גם. שיער ארוך בגוונים טבעיים ופנים לא מושלמות.
בשנות ה-80 הנשים המשיכו לטפס בסולם הקריירה.
אישה נחשבת ליפה אם הייתה ספורטיבית, רזה אך לא מידי, שרירית שאפתנית ומצליחנית בכל תחום בחייה אשר עסקה בו.
נשות עסקים לבשו בלייזרים עם כריות כתפיים שהעניקו להן מראה של כתפיים רחבות וגבריות עם תסרוקות מלאות נפח ועוצמה.
שנות ה-90 סיפקו שני מודלים של יופי המנוגדים אחד לשני.
המודל הבלט בתקופה זו היה מודל הברבי המנופחת. אישה בלונדינית רזה בעלת שפתיים מפתות ושדיים גדולים.
במאה ה-21 מודל היופי הופך ליותר מציאותי.
יצא חוק דוגמניות רזות שמונע מסוכנויות להעסיק דוגמניות בתת משקל.
החוק אולי נותן תוקף משפטי לעצירת הידרדרות של עולם היופי והאופנה, אך בפועל כולן ממשיכות לחפש את הלוק המושלם והן לא בוחלות בשום אמצעי שכולל בתוכו דיאטות מסוכנות וגאדג'טים לשיפוץ הפנים. הניתוחים הפלסטים תפסו תאוצה.
המודל הבלט בתקופה זו היה מודל הברבי המנופחת. אישה בלונדינית רזה בעלת שפתיים מפתות ושדיים גדולים.
במאה ה-21 מודל היופי הופך ליותר מציאותי.
יצא חוק דוגמניות רזות שמונע מסוכנויות להעסיק דוגמניות בתת משקל.
החוק אולי נותן תוקף משפטי לעצירת הידרדרות של עולם היופי והאופנה, אך בפועל כולן ממשיכות לחפש את הלוק המושלם והן לא בוחלות בשום אמצעי שכולל בתוכו דיאטות מסוכנות וגאדג'טים לשיפוץ הפנים. הניתוחים הפלסטים תפסו תאוצה.
התקשרות הכתבה לעבודה: בעזרת כתבה זו אראה כיצד מודל היופי השתנה
בהתאם לכל תקופה היסטורית ואיך הנורמה החברתית שלנו
השתנתה בהתאם לדפוס העולמי.
בפירוט של כל תקופה היסטורית עד לתקופתנו היום מצויין תהליך ארוך שמראה איך מודל היופי היה פעם בסטנדרט שונה לחלוטין ממה שהוא כיום ואיך עם השנים שחולפות מודל היופי משתנה והופך להיות תעסוקה שגוררת אחרייה חוקים משפטיים שלא מפריעים לאף אישה להמשיך בחזונה להיות רזה וטובה בעיני החברה.
בפירוט של כל תקופה היסטורית עד לתקופתנו היום מצויין תהליך ארוך שמראה איך מודל היופי היה פעם בסטנדרט שונה לחלוטין ממה שהוא כיום ואיך עם השנים שחולפות מודל היופי משתנה והופך להיות תעסוקה שגוררת אחרייה חוקים משפטיים שלא מפריעים לאף אישה להמשיך בחזונה להיות רזה וטובה בעיני החברה.
סיכום לכתבה:
אי אפשר לברוח מהן. הבנות היפות והרזות נמצאות בכל מקום. קולנוע, שלטי חוצות, פרסומות, שערי מגזינים.
דימויים בלתי מציאותיים של נשים שעוזרים לנו לבסס את הדימוי העצמי שלנו, מהווים לנו תזכורת יומיומית שאם איננו נראות ככה בוודאי יש בנו משהו פגום.
הסנקציות הולכות וגוברות כלפי מי שאינה עומדת בסטנדרטים המחמירים של אידיאל היופי.
ישנו שימוש מוקצן בפוטושופ וצמצום היקפים של דוגמנית ממוצעת.
הבלגן סביב שימוש יתר בפוטושופ החלה מצד צרכני תמונות מעובדות, שהתפשטה בשנים האחרונות בקרב כוכבות שמצולמות בעצמן, בטענה שגם הן לעולם לא יראו כמו התוצר לאחר הפוטושופ.
הבעיה האמיתית היא בהכרה שפגמים הם בגדר בל יעבור, עד כדי כך שגם הדוגמניות לא מספיק מושלמות.
המרד נגד הפוטושופ לא צמצם את מידת הריטוש של הנשים אלה הוביל לכתבות על מפורסמות ואיך שהן נראות ללא פוטושופ.
תגובה נוספת כנגד אידיאל היופי שוטף את הרשת, והוא נוגע למימדיהן של נשים.
ב2012 נחקק חוק הדוגמניות הקובע כי אין להציג בפרסומות דוגמן או דוגמנית שהם בתת משקל.
ניתן לראות יותר ויותר נשים שמימדי גופן חורגים, מכבבות בתקשורת ובמדורי רכילות.
המסר שמועבר לנשים הוא "את יכולה להיות שמנה ועדיין להצליח". מסר זה מהדהד ומחלחל לנשים צעירות בתת מודע, אך יחד עם זאת גם הביקורת שמופנת כלפי נשים אלו.
אז כן, נשים שחורגות ממודל היופי המצמצם והמצומצם מקבלות חשיפה אך גם עין בוחנת ומפקחת שממשמעת אותן ש"כך יעשה למי שאינה מצליחה להשתחל לג'ינס במידה 36".
מחאתן של הכוכבות המלאות לא איחרה להגיע, כאשר הנציגה הבולטת היא השחקנית הקומיקאית האוסטרלית רבל ווילסון. היא עלתה על הבמה בטקס פרסי הקולנוע של mtv בלוק המלאכית של ויקטוריה סיקרט כדי להעביר מסר לנשים: "למרות הדוגמניות של ויקטוריה סיקרט נקראות מודלס הן לא מודל מוצלח לחיקוי. אני רוצה לעודד נשים לחשוב, כי מה שמשנה הוא מה שיש לך בקודקוד ולא בישבן".
אבל לא הכל עגום. אם הגל הקודם של נשים מלאות יכלול נשים מצליחות למרות שמימדי גופן לא לפי הסטנדרט, הן גאות בעצמן ונהנות ממנו והכי חשוב לא מתנצלות על דבר. לפתע נשים רזות התחילו להרגיש מותקפות. "העובדה שאנחנו רזות לא אומרת שאנחנו מזוייפות".
נראה שמודל היופי נותר מצומצם כפי שהיה קודם, רק החליף השיח מרזון כדבר אמיתי שומן וסימני מתיחה כדבר האמיתי.
התקשרות הכתבה לעבודה: כתבה זו מראה כיצד אידיאל היופי לא השתנה והחברה לא מרוצה מכך. כתבה זו מביאה דוגמאות של שתי נשים שאחת מהן מלאה והשניה גם כן, והיא מראה כיצד הן מתמודדות עם העניין ומה הן עשו בחברה כדי להעלות את המודעות לכך שגם אישה שמנה יכולה להיות מוצלחת וטובה לא פחות מאישה רזה.
בעבודת החקר שלי אני רוצה להראות כיצד אידיאל היופי לא השתנה והחברה כיום מעדיפה רזון על אישה מלאה, ובנוסף לכך אני רוצה להראות למה זה לא משנה איך את נראת אלא מה שחשוב הוא מה שאת מביאה איתך. יופי זה רק בונוס.
סיכום לכתבה:לפני מספר ימים זה קרה שוב. דוגמנית מתה מכשל לבבי שנגרם מתת משקל.
היה לה בהחלט מספיק כסף לממן לעצמה ארוחות מזינות ובכל זאת היא היתמרה לגובה של 1.74 ושקלה 40 קילו. במקרה שלה המחלה הייתה קטלנית.
ידיעה הייתה עולה לכותרות בכל מקרה, אך היא זכתה לתשומת לב מיוחדת משום שזה מקרה שני תוך זמן קצר של דוגמנית שמתה, מהרעבה עצמית.
טענות על משקל נמוך מידי של דוגמניות הן לא דבר חדש. מה שחדש הוא המספר שעולה מאלו שסובלות מהפרעות אכילה, והעובדה שהעולם שם לב שמגזיני האופנה לא מציגים נשים רזות אלא נשים חולות.
האשמה מוטלת כל פעם על מישהו אחר. הסוכנים אומרים שמעצבי האופנה מעדיפים בני אדם שנראים כמו קולב. מעצבי האופנה אומרים שהסוכנים לא ממלאים את תפקידם ולא דואגים שהדוגמניות שלהן יואכלו כמו שצריך.
לצופים מהצד נוצר דימוי גוף מעוות שנוצר בשנים האחרונות, ולא ממש אכפת להם מי האחראי הישיר.
בתצוגת אופנה במדריד דוגמניות שלא שקלו במינימום הנדרש לבריאותן לפי הקריטריונים של ארגון הבריאות העולמי, לא הורשו לעלות למסלול.
מדריד יוצאת דופן מבחינה זו. רוב מארגני תצוגות האופנה טוענים שזה לא עניינם לדאוג למשקל הקולבים האנושיים שלהם.
הדאגה העולמית כמובן לא נובעת מחשש רק לגורלן של הדוגמניות.
הדאגה היא שאידיאל היופי שהן משדרות עובר במידה גדולה והולכת לנשים ובמיוחד לילדות ונערות, שמאמינות שיופי פירושו עצמות בולטות ומראה רעב.
הסברים על בריאות וצורך בתזונה נכונה כדי להבטיח גדילה תקינה לא יגברו על המסר הסמוי שכלי התקשורת מעבירים לנו כל הזמן.
נדמה שמאז שהיוונים קידשו את אידיאל היופי, לא היה דור שתפיסת היופי שלו הייתה כה מעוותת.
דור שבו נשים שאמורות לייצג יופי לעיתים חולות עד כדי מוות, ואחרות מייצגות את היופי רק אחרי התמכרות לניתוחים.
כולנו צריכים להתמודד עם שטיפת המוח התקשורתית, אבל בגיל ההתבגרות התמודדות זו קשה יותר מכל.
התקשרות הכתבה לעבודה: כתבה זו מתקשרת לעבודת החקר שלי
בכך שהיא מראה נקודת מבט אחרת מצידן של בנות רזות, אנורקסיות.
אמנם אני עוסקת בדימוי גוף ברשתות חברתיות, אך המצב המצוי הוא העובדה שישנן לא מעט דוגמניות ובנות נוער שהן בתת משקל על גבול האנורקסיה ואפילו כבר בתוך מחלה זו, שלא מבינות למה כל האש התקשורתית זועפת עליהן.
העובדה שהן בתת משקל חמור מביא את בתי המשפט למצב בו הם צריכים להוציא חוקים כנגד אותן בנות כדי להציל אותן ממוות ברור.
דרך כתבה זו אגע מנקודת מבטן של בנות בתת משקל ואראה איך הן מתמודדות עם המצב הנתון הזה, ובנוסף לכך אראה כמה אנורקסיה היא מחלה שאף אחת לא תרצה להגיע אליה רק כדי למצוא חן בעיני החברה ובעיני סוכנים.
אמנם אני עוסקת בדימוי גוף ברשתות חברתיות, אך המצב המצוי הוא העובדה שישנן לא מעט דוגמניות ובנות נוער שהן בתת משקל על גבול האנורקסיה ואפילו כבר בתוך מחלה זו, שלא מבינות למה כל האש התקשורתית זועפת עליהן.
העובדה שהן בתת משקל חמור מביא את בתי המשפט למצב בו הם צריכים להוציא חוקים כנגד אותן בנות כדי להציל אותן ממוות ברור.
דרך כתבה זו אגע מנקודת מבטן של בנות בתת משקל ואראה איך הן מתמודדות עם המצב הנתון הזה, ובנוסף לכך אראה כמה אנורקסיה היא מחלה שאף אחת לא תרצה להגיע אליה רק כדי למצוא חן בעיני החברה ובעיני סוכנים.
כתבה 4: בזכות הטכנולוגיה- ההשפעה של הרשתות החברתיות על מודל היופי
מאת: עמית זאנטקרן
פורסם ב: are
תאריך פרסום: 2/02/2019
מאת: עמית זאנטקרן
פורסם ב: are
תאריך פרסום: 2/02/2019
סיכום לכתבה:
תעשיית האופנה תמיד נחשבת לאחת מהתעשיות הקשות בעולם.
אותה תעשייה מכתיבה במשך שנים מודל יופי שנוי במחלוקת שכולנו הולכים אחריו כמו צאן לטבח.
עד לפני עשור, מגזיני האופנה היו המקור היחיד שתיווך בין העולם שלנו לעולם שהכתיב לנו איך נראה בחיי היום יום שלנו.
כולנו ללא יוצא מהכלל רצינו להיראות כמו הדמויות שהוצגו לנו על המגזינים או שלטי החוצות.
מודל היופי בתקופה זו היה מודל בו הנשים תמיד רזות, לרוב בלונדיניות ותמיד גבוהות. ואז הגיעו הרשתות החברתיות שינו את חוקי המשחק.
היום כל אחת יכולה בלי קשר למראה או למקצועה שלה, להצטלם, להעלות תמונות לרשתות החברתיות ולהתפרסם.
הרשתות החברתיות הפכו את מודל היופי לגלובלי.
כיום אנו נחשפים לסוגים שונים של יופי בלחיצת כפתור. יופי שמגיע במגוון צבעים, צורות ומינים.
האידיאל שאנו רגילים אליו התערער, ומותגי האופנה הגדולים עושים צעדים ושינויים בהתאם לכך.
מותגים שלא מפנימים את המסר ומסרבים להשתנות מאבדים מכוחם.
לדוגמא מותג ההלבשה התחתונה, ויקטוריה סיקרט, עשה תצוגה שלפניה צוטט מלהק המותג שאומר שעל המסלול של ויקטוריה סיקרט אין מקום לנשים מלאות או לנשים טראנסג'ריות מה שהוביל לירידה במכירות וחרם מצד צרכנים שכעסו על כך שהמותג לא מוכן לפתוח את שעריו לסוגים שונים של יופי.
"אני מקווה שב-2019 אנחנו לא נמשיך להתאים את עצמנו אל התעשייה אלא היא תתחיל להתאים את עצמה לזמנים. ומה לגבי ההמשך? החלום שלי שדוגמנית פשוט תיקרא ״דוגמנית״ לא משנה מה צבע העור
שלה המוצא שלה או המין. ושאנחנו כחברה נמשיך לקבל את השונה ולראות את היופי בגיוון".
(חלק זה צוטט מסוף הכתבה של אותה כותבת).
התקשרות הכתבה לעבודה: כתבה זו מתקשרת לעבודת החקר שלי בכך שאני מתעסקת גם בעלייתה של הרשתות החברתיות וירידתם של מגזיני האופנה למחתרת.
כיום כל אחת יכולה להצטלם ולא משנה איך היא נראת ומה משקל גופה. אין מותג שיבוא וישפוט את אותה אחת אלא רק החברה אחראית לכך.
בנוסף לשינוי משמעותי זה, אנו רואים שגם מותגי אופנה גדולים מאבדים את כוחם אם הם לא מבינים שמודל היופי השתנה במשך השנים.
ישנם מותגים לדוגמא ויקטוריה סיקרט שלא מוכנים להכיר באישה מלאה או טראנסג'דרית כיוון שזוהי לא הלך רוחם במותג.
ישנה בסוף כתבה זו אמירה שמאוד התחברתי אלייה והיא התקווה שנובעת משנת 2019 שהעולם השתנה ושהתעשייה לא תיהיה תואמת אלינו ולא אנחנו אליה, אלא שהיא תתחיל להתאים את עצמה לזמנים של היום.
התקשרות הכתבה לעבודה: כתבה זו מתקשרת לעבודת החקר שלי בכך שאני מתעסקת גם בעלייתה של הרשתות החברתיות וירידתם של מגזיני האופנה למחתרת.
כיום כל אחת יכולה להצטלם ולא משנה איך היא נראת ומה משקל גופה. אין מותג שיבוא וישפוט את אותה אחת אלא רק החברה אחראית לכך.
בנוסף לשינוי משמעותי זה, אנו רואים שגם מותגי אופנה גדולים מאבדים את כוחם אם הם לא מבינים שמודל היופי השתנה במשך השנים.
ישנם מותגים לדוגמא ויקטוריה סיקרט שלא מוכנים להכיר באישה מלאה או טראנסג'דרית כיוון שזוהי לא הלך רוחם במותג.
ישנה בסוף כתבה זו אמירה שמאוד התחברתי אלייה והיא התקווה שנובעת משנת 2019 שהעולם השתנה ושהתעשייה לא תיהיה תואמת אלינו ולא אנחנו אליה, אלא שהיא תתחיל להתאים את עצמה לזמנים של היום.
כתבה 5: מחקר: אינסטגרם עוזר לאנשים עם דימוי עצמי נמוך
מאת: מערכת ערוץ הבריאות
פורסם ב: mako
תאריך פרסום: 2/03/2017
מאת: מערכת ערוץ הבריאות
פורסם ב: mako
תאריך פרסום: 2/03/2017
סיכום לכתבה:
אמנם האינסטגרם מלא בתמונות סלפי של חדרי כושר, אוכל וכדומה, אך יש בו גם הרבה דברים אחרים.
מתברר כי אנשים רבים עושים שימוש בצילום תמונות כדי להביע ולבטא את רגשותיהם וחוויות אותם הם עוברים. בעקבות כך האינסטגרם מקבל תפנית אחרת שהיא בעצם מהווה מרחב בטוח לשיתוף מידע רגיש וקריאה לעזרה.
החוקרים אנדרה פורט ונזאנין אנדליבי בחנו תגובות למדגם של 800 שנלקחו מ 95,000 תמונות באינסטגרם שתוייגו בהאשטאג #דיכאון ופורסמו על ידי 24,290 משתמשים.
הם מצאו כי אנשים שמשתמשים באינסטגרם כדי לשתף דברים בעלי רגש זוכים בעיקר לתמיכה חיובית מצד אנשים שמגיבים לפוסטים, ומקבלים פחות תגובות שליליות.
"מרבית המידע שניתחנו היה ספציפית על דימוי גוף ומראה חיצוני" סיפר פורט. "אם אנחנו מסתכלים על ההאשטגים שנכתבו בפוסטים בצמוד ל#דיכאון ניתן למצוא מילים כמו #שמנ/ה, #אנורקסיה, #יפה, #כחוש, #מכוער, #רזה, #גווע. כשניתחנו את הפוסטים גילנו שתמונות על אוכל ומראה חיצוני משכו יותר תגובות בהשוואה לפוסטים אחרים".
האופטימיות של המחקר הוא שהם גילו שרוב התגובות לפוסטים היו חיוביות ופחות שליליות.
בנוסף, פוסטים על הפרעות אכילה או פוסטים המביעים דאגה באשר למראה חיצוני קיבלו משמעותית יותר תגובות המציעות תמיכה, עידוד, ושיפור הערך העצמי.
החוקרים סבורים ששימוש בהאשטגים וקבלת תמיכה חיובית מסייעת לאנשים עם דימוי עצמי נמוך.
לבסוף החוקרים הסיקו שאנשים המשתמשים באינסטגרם כדי לתקשר סביב פוסטים הקשורים לדיכאון ככל הנראה רואים באינסטגרם מקום ללגיטימציה ולהצדקת חוויות, מאשר פלטפורמה למציאת עזרה מעשית.
העובדה שמשתמשים רבים מפרסמים סיפורים אישיים רומזת על כך שאלו הנמצאים במצוקה לעתים קרובות צריכים לבטא את עצמם ולספר את הסיפורים שלהם, לא רק כדי לבקש עזרה- אלא גם כדי להוציא את זה החוצה ולפרוק עול.
מחקר זה בא בניגוד למחקרים קודמים שהמליצו לאנשים לא לשתף תוכן רגשי ברשתות החברתיות ויש מחקרים שטענו שאינסטגרם הוא דווקא לא טוב לדימוי העצמי שלנו.
ייתכן מאוד שאחת הסיבות לכך שאינסטגרם מועדפת על פני רשתות חברתיות אחרות כמו פייסבוק היא בגלל שאינסטגרם מאפשרת אנונימיות, בשונה מפייסבוק.
האנונימיות מאפשרת לאנשים להיפתח יותר ומונעת סטיגמות.
התקשרות הכתבה לעבודה: כתבה זו מתקשרת לעבודת החקר שלי בעקבות כך שהיא מראה גם כן פן אחר לכך שלמרות שישנם אנשים רבים שחושבים שאינסטגרם זו רשת חברתית שגורמת לאנשים להיסחף אלייה ולהיות מנותקים מהעולם, ישנם אנשים שאפליקציה זו גורמת להם דווקא להעלות את הביטחון העצמי הנמוך שיש להם בעקבות העלת פוסטים וכתיבת משפטים מתחת לתמונה.
למרות החשיבה הכוללת על אינסטגרם, כתבה זו מראה צד אחר לכך שהאינסטגרם היא אפליקציה חיובית שנותנת במה ומקום לכל אדם להרגיש פתוח ובטוח בעצמו ובעקבות כך הוא יקבל אהדה ותגובות חיוביות על כך.
כתבה 6: הכירו: דוגמנית פלאס-סייז מרצה לבני נוער על דימוי גוף
מאת: גיל קורוטקי
פורסם ב: ynet
תאריך פרסום: 05/03/2018
מאת: גיל קורוטקי
פורסם ב: ynet
תאריך פרסום: 05/03/2018
סיכום לכתבה:
בעולם בו כולם נראים יפים וחטובים ברשתות החברתיות, להיות נער/ה עם עודף משקל זה ממש לא פשוט.
דוגמנית למידות גדולות ובעלת מותג לבגדי ספורט בשם דקל זרד, מנסה לשבור את הטיגמות על הקשר בין משקל ליופי, ומעבירה בהתאם לכך הרצאות לבני נוער על דימוי גוף. "...ברגע שבני נוער רואים שיש גם דוגמנית כמוני שהיא לא רזה, המסר עובר".
עם זרם הדימויים שמספקים לנו הפרסומות, קליפים ותצוגות אופנה, לא מפתיע במיוחד שאנו מסמנים אנשים בעלי עודף משקל ומתייגים אותם בשלל סטיגמות שליליות.
ככל שהשנים עוברות והטכנולוגיה משתכללת, התופעה משתכללת גם היא, במיוחד ברשתות החברתיות.
הקבוצה שככל הנראה סובלת מהלחצים הטכנולוגים האלה הם בני ובנות נוער.
לאחרונה החלה זרד להרצות בפני בני נוער על דימוי גוף כדי להראות להם שיופי והצלחה יכולים לבוא בכל המידות.
היא מספרת כי בעקבות המפגשים שלה עם עשרות רבות של בני נוער ברחבי הארץ היא נתקלת באותו משפט שמה שבני הנוער רוצים להשיג בחיים הוא הרזון, הרצון להיות חטובים יותר, וכל זה כדי להרגיש יותר טוב עם עצמם.
אם נחזור רגע לגיל ההתבגרות, נזכור את ההורמונים המשתוללים ואת זה שכל דבר מרגיש כמו סוף העולם. עכשיו נדמיין את גיל ההתבגרות במציאות של שנת 2018, רק עם תוספת של הרשתות החברתיות שנמצאות בכל מקום, כאשר כל דבר מתועד בסלפי ועולה לסטורי.
הנוער של היום יותר חשוף ונחשף לתכנים מכל הסוגים, ובעקבות כך הוא נתון תחת זכוכית מגדלת.
"החברה שלנו מסתכלת על האינסטגרם והפייסבוק בתפיסה שגוייה" אומרת דולב סבן בת 18 מעומר שהיא אחת מארבעה בני נוער שפגשה זרד. "הם לא מבינים שמאחורי כל דמות ישנו בן אדם וזה לא משנה אם הוא רזה או שמן. זה פוגע והם לא מבינים שיש מישהו שהולך עם זה הביתה. הם ממשיכים עם החיים שלהם ולא מבינים שיש בן אדם שסוחב את זה איתו."
התקשרות הכתבה לעבודה: כתבה זו מתקשרת לעבודת החקר שלי בכך שהיא מראה דוגמא של דוגמנית למידות גדולות, ומראה כיצד היא לוקחת את כל הסטיגמות שיש על בנות עם משקל עודף למקום חיובי.
היא מעבירה הרצאות בנוגע לדימוי גוף ומדגישה שיופי והצלחה יכולים לבוא בכל המידות. זהו משפט שהתחברתי אליו מאוד.
גיל ההתבגרות הוא גיל שמעורבב בו המון תחושות רגשות והרגשות, בעיקר על נראות חיצונית ובטח שבעידן הטכנולוגי שלנו שהרשתות החברתיות הן חלק בלתי נפרד מחיינו.
בעבודת החקר שלי אראה דרך כתבה זו ועוד רבות כמותה כיצד דימוי גוף הוא נושא מאוד מדובר ונוגע בכל החברה ובפרט בבני נוער, ואנסה לשנות את הסטיגמה על בני נוער בעלי משקל עודף.
בעולם בו כולם נראים יפים וחטובים ברשתות החברתיות, להיות נער/ה עם עודף משקל זה ממש לא פשוט.
דוגמנית למידות גדולות ובעלת מותג לבגדי ספורט בשם דקל זרד, מנסה לשבור את הטיגמות על הקשר בין משקל ליופי, ומעבירה בהתאם לכך הרצאות לבני נוער על דימוי גוף. "...ברגע שבני נוער רואים שיש גם דוגמנית כמוני שהיא לא רזה, המסר עובר".
עם זרם הדימויים שמספקים לנו הפרסומות, קליפים ותצוגות אופנה, לא מפתיע במיוחד שאנו מסמנים אנשים בעלי עודף משקל ומתייגים אותם בשלל סטיגמות שליליות.
ככל שהשנים עוברות והטכנולוגיה משתכללת, התופעה משתכללת גם היא, במיוחד ברשתות החברתיות.
הקבוצה שככל הנראה סובלת מהלחצים הטכנולוגים האלה הם בני ובנות נוער.
לאחרונה החלה זרד להרצות בפני בני נוער על דימוי גוף כדי להראות להם שיופי והצלחה יכולים לבוא בכל המידות.
היא מספרת כי בעקבות המפגשים שלה עם עשרות רבות של בני נוער ברחבי הארץ היא נתקלת באותו משפט שמה שבני הנוער רוצים להשיג בחיים הוא הרזון, הרצון להיות חטובים יותר, וכל זה כדי להרגיש יותר טוב עם עצמם.
אם נחזור רגע לגיל ההתבגרות, נזכור את ההורמונים המשתוללים ואת זה שכל דבר מרגיש כמו סוף העולם. עכשיו נדמיין את גיל ההתבגרות במציאות של שנת 2018, רק עם תוספת של הרשתות החברתיות שנמצאות בכל מקום, כאשר כל דבר מתועד בסלפי ועולה לסטורי.
הנוער של היום יותר חשוף ונחשף לתכנים מכל הסוגים, ובעקבות כך הוא נתון תחת זכוכית מגדלת.
"החברה שלנו מסתכלת על האינסטגרם והפייסבוק בתפיסה שגוייה" אומרת דולב סבן בת 18 מעומר שהיא אחת מארבעה בני נוער שפגשה זרד. "הם לא מבינים שמאחורי כל דמות ישנו בן אדם וזה לא משנה אם הוא רזה או שמן. זה פוגע והם לא מבינים שיש מישהו שהולך עם זה הביתה. הם ממשיכים עם החיים שלהם ולא מבינים שיש בן אדם שסוחב את זה איתו."
התקשרות הכתבה לעבודה: כתבה זו מתקשרת לעבודת החקר שלי בכך שהיא מראה דוגמא של דוגמנית למידות גדולות, ומראה כיצד היא לוקחת את כל הסטיגמות שיש על בנות עם משקל עודף למקום חיובי.
היא מעבירה הרצאות בנוגע לדימוי גוף ומדגישה שיופי והצלחה יכולים לבוא בכל המידות. זהו משפט שהתחברתי אליו מאוד.
גיל ההתבגרות הוא גיל שמעורבב בו המון תחושות רגשות והרגשות, בעיקר על נראות חיצונית ובטח שבעידן הטכנולוגי שלנו שהרשתות החברתיות הן חלק בלתי נפרד מחיינו.
בעבודת החקר שלי אראה דרך כתבה זו ועוד רבות כמותה כיצד דימוי גוף הוא נושא מאוד מדובר ונוגע בכל החברה ובפרט בבני נוער, ואנסה לשנות את הסטיגמה על בני נוער בעלי משקל עודף.
כתבה 7:ריי שגב:"אנחנו קוראות להן ג'וסיות. הן לא הולכות להיות דוגמניות כמו שאני אף פעם לא הייתי רק דוגמנית"
מאת: נעמה ביבי
פורסם ב: msn לייפסטייל
תאריך פרסום: 09/12/2018
סיכום לכתבה:
שבוע האופנה תל אביב שנערך במרץ האחרון נפתח עם הבטחה לבעוט במודל היופי הקיים. להביא מגוון סוגים של מבני גוף אל המסלול. הרי בעולם כבר משנת 2015 עפים באוויר גיצים של שינוי. אשלי גרהאם במידה 44 היא אחת הדוגמניות המרוויחות בעולם, צלוליט וסימני מתיחה מקשטים את הפיד שלה באינסטגרם. ישנן עוד המון כמותה והרשימה עוד ארוכה.
לישראל הדברים נוטים להגיע באיחור.
שבוע האופנה המקומי שבבסיסו עמדה שאיפה מבורכת, נפל במבחן התוצאה ולא באשמת מארגניו. האמת המצערת היא שבשנת 2018 אין בארץ דוגמניות פלאס סייז שאפשר ללהק.
בנקודה זו נכנסת אל הסצנה המדשדשת שלישיית נשים המבקשות לשנות את הסטטוס קוו במהירות ובנחישות שלא יביישו את וונדר וומן.
מקימות הדוגמנית ואקטיביסטית הגוף ריי שגב, וסוכנות הטאלנטים שרית מאירי ולורנס אלקלעי, מקימות מחלקה חדשה בסוכנות "שרית ולורנס" שנקראת Juicy by Ray Segev ומבקשות להביא את עסיס הקימורים אל הפרונט.
השאיפה לדבריהן, היא ביסוסו של קאדר נשים מלאות ונחשקות שיכבשו את תעשיית האופנה והבידור המקומיות ויחדירו את השינוי באידיאל היופי לשכבות העמוקות ביותר של הסצנה.
"התחום הזה מאוד פרוץ, כל אחת שהיא קצת שמנמונת פותחת לעצמה עמוד פייסבוק וחושבת שהיא דוגמנית. לא נשמות, אתן לא דוגמניות. האם הן באמת עבדו?מישהו לימד אותן את המקצוע? אף פעם לא היה מישהו שייצג את הבנות האלה. יש בהן צורך פה ושם, אבל זה לא נוכח ולא חזק" מסבירה שגב, שנחשבת לחוד החנית של סצנת הפלאס סייז בישראל.
בימים אלה היא מפיצה בשורה דרך עמוד יוטיוב ייעודי שקם במטרה להסביר למי מתאימה המחלקה, אך אל תתבלבלו: בעוד סוכנויות "רגילות" היו מרימות שלט ועליו כתוב "דרושה דוגמנית" פה הדרישה שונה לגמרי: חוץ מהיקפים שקולעים למידה 42 ומעלה ("מידה 40 לא מתקבלת") הקריטריונים המכריעים הם אישיות וחריצות. "אנחנו קוראות להן ג'וסיות. הן לא הולכות להיות דוגמניות כמו שאני אף פעם לא הייתי רק דוגמנית. השתמשתי בתואר הזה כדי לייצר תוכן. הן יהיו חייבות להיות סוג של כוכבות רשת, שתהיה להן התכונה הזאת שהופכת מישהי לאיט גירל". שגב השתמשה בתואר זה כדי לייצר תוכן.
חוקי העולם החדש: החשיבות המיוחסת ליצירת תוכן במדיה החברתית הופכת אדם לכוכב כמו גם החתירה לעבר סדרות נוער, היא לא מקרית.
מאירי ואלקלעי הן הסוכנות שחתומות על הצלחתם של שמות מבעבעים כמו עומר דרור, קים אור אזולאי וליבר בליתי. "קים היא לא הבחורה הכי יפה אבל היא פרזנטורית של טופטן לצד רוסלנה, דוגמנית פר אקסלנס. למה לקחו אותה? בגלל הדיגיטל, התוכן. בחורה שתיהיה יפה ולא יהיה לה את הפלוס הזה יהיה לנו קשה לקחת. אנחנו חייבות את הדבר הנוסף אם אנחנו רוצות להרוויח.
מאת: נעמה ביבי
פורסם ב: msn לייפסטייל
תאריך פרסום: 09/12/2018
סיכום לכתבה:
שבוע האופנה תל אביב שנערך במרץ האחרון נפתח עם הבטחה לבעוט במודל היופי הקיים. להביא מגוון סוגים של מבני גוף אל המסלול. הרי בעולם כבר משנת 2015 עפים באוויר גיצים של שינוי. אשלי גרהאם במידה 44 היא אחת הדוגמניות המרוויחות בעולם, צלוליט וסימני מתיחה מקשטים את הפיד שלה באינסטגרם. ישנן עוד המון כמותה והרשימה עוד ארוכה.
לישראל הדברים נוטים להגיע באיחור.
שבוע האופנה המקומי שבבסיסו עמדה שאיפה מבורכת, נפל במבחן התוצאה ולא באשמת מארגניו. האמת המצערת היא שבשנת 2018 אין בארץ דוגמניות פלאס סייז שאפשר ללהק.
בנקודה זו נכנסת אל הסצנה המדשדשת שלישיית נשים המבקשות לשנות את הסטטוס קוו במהירות ובנחישות שלא יביישו את וונדר וומן.
מקימות הדוגמנית ואקטיביסטית הגוף ריי שגב, וסוכנות הטאלנטים שרית מאירי ולורנס אלקלעי, מקימות מחלקה חדשה בסוכנות "שרית ולורנס" שנקראת Juicy by Ray Segev ומבקשות להביא את עסיס הקימורים אל הפרונט.
השאיפה לדבריהן, היא ביסוסו של קאדר נשים מלאות ונחשקות שיכבשו את תעשיית האופנה והבידור המקומיות ויחדירו את השינוי באידיאל היופי לשכבות העמוקות ביותר של הסצנה.
"התחום הזה מאוד פרוץ, כל אחת שהיא קצת שמנמונת פותחת לעצמה עמוד פייסבוק וחושבת שהיא דוגמנית. לא נשמות, אתן לא דוגמניות. האם הן באמת עבדו?מישהו לימד אותן את המקצוע? אף פעם לא היה מישהו שייצג את הבנות האלה. יש בהן צורך פה ושם, אבל זה לא נוכח ולא חזק" מסבירה שגב, שנחשבת לחוד החנית של סצנת הפלאס סייז בישראל.
בימים אלה היא מפיצה בשורה דרך עמוד יוטיוב ייעודי שקם במטרה להסביר למי מתאימה המחלקה, אך אל תתבלבלו: בעוד סוכנויות "רגילות" היו מרימות שלט ועליו כתוב "דרושה דוגמנית" פה הדרישה שונה לגמרי: חוץ מהיקפים שקולעים למידה 42 ומעלה ("מידה 40 לא מתקבלת") הקריטריונים המכריעים הם אישיות וחריצות. "אנחנו קוראות להן ג'וסיות. הן לא הולכות להיות דוגמניות כמו שאני אף פעם לא הייתי רק דוגמנית. השתמשתי בתואר הזה כדי לייצר תוכן. הן יהיו חייבות להיות סוג של כוכבות רשת, שתהיה להן התכונה הזאת שהופכת מישהי לאיט גירל". שגב השתמשה בתואר זה כדי לייצר תוכן.
חוקי העולם החדש: החשיבות המיוחסת ליצירת תוכן במדיה החברתית הופכת אדם לכוכב כמו גם החתירה לעבר סדרות נוער, היא לא מקרית.
מאירי ואלקלעי הן הסוכנות שחתומות על הצלחתם של שמות מבעבעים כמו עומר דרור, קים אור אזולאי וליבר בליתי. "קים היא לא הבחורה הכי יפה אבל היא פרזנטורית של טופטן לצד רוסלנה, דוגמנית פר אקסלנס. למה לקחו אותה? בגלל הדיגיטל, התוכן. בחורה שתיהיה יפה ולא יהיה לה את הפלוס הזה יהיה לנו קשה לקחת. אנחנו חייבות את הדבר הנוסף אם אנחנו רוצות להרוויח.
התקשרות הכתבה לעבודה: כתבה זו מתקשרת לעבודת החקר שלי
בכך שהיא מראה כיצד סוכנות דוגמנות אחת בארץ החליטה
לקום ולעשות מעשה:
לשנות את כללי המשחק.
אותה סוכנות החליטה שהיא פותחת מחלקה לנשים בעלי מידות גדולות, כאשר יש דרישה מסוימת לבנות מלאות.
בכך אמנם הן עושות הבדלה בין רזות למלאות, אך הן גורמות לבנות שהן כן מלאות לא להתקבל כי הן לא עומדות בדרישות שלהם.
בנוסף לכך ישנו פן חיובי. העובדה שסוכנות דוגמנות החליטה לקום ולעשות מעשה ולהראות שהינה גם בנות מלאות יכולות לדגמן ואפילו להצליח בארץ שלנו כמו בעולם, מראה על רצון עז של סוכנויות לעשות שינוי כדי לקבל את כל סוגי החברה.
בנוסף לכך הן מדגישות כי לא משנה כמה אותה אישה/נערה תיהיה יפה, אם אין לה מספיק עוקבים או את הפלוס הזה שהיא תביא בנוסף להיותה יפה, יהיה להם מאוד קשה לקחת אותה כי אותה סוכנות יודעת שככל שיש יותר עוקבים למישהי וזה לא משנה כמה היא יפה ואם בכלל יפה, אם אין לה מספיק תודעת קהל הם לא יקחו אותה לעבודה.
הן מסתכלות פה על פן כלכלי בו אגע גם בעבודת החקר שלי ואראה כיצד מה שאמרתי קודם בא לידי ביטוי בעולם של היום משפיע על החברה.
אותה סוכנות החליטה שהיא פותחת מחלקה לנשים בעלי מידות גדולות, כאשר יש דרישה מסוימת לבנות מלאות.
בכך אמנם הן עושות הבדלה בין רזות למלאות, אך הן גורמות לבנות שהן כן מלאות לא להתקבל כי הן לא עומדות בדרישות שלהם.
בנוסף לכך ישנו פן חיובי. העובדה שסוכנות דוגמנות החליטה לקום ולעשות מעשה ולהראות שהינה גם בנות מלאות יכולות לדגמן ואפילו להצליח בארץ שלנו כמו בעולם, מראה על רצון עז של סוכנויות לעשות שינוי כדי לקבל את כל סוגי החברה.
בנוסף לכך הן מדגישות כי לא משנה כמה אותה אישה/נערה תיהיה יפה, אם אין לה מספיק עוקבים או את הפלוס הזה שהיא תביא בנוסף להיותה יפה, יהיה להם מאוד קשה לקחת אותה כי אותה סוכנות יודעת שככל שיש יותר עוקבים למישהי וזה לא משנה כמה היא יפה ואם בכלל יפה, אם אין לה מספיק תודעת קהל הם לא יקחו אותה לעבודה.
הן מסתכלות פה על פן כלכלי בו אגע גם בעבודת החקר שלי ואראה כיצד מה שאמרתי קודם בא לידי ביטוי בעולם של היום משפיע על החברה.
סיכום
בחלק זה של העבודה ניסיתי למצוא דרך מאמרים אקדמיים וכתבות חדשותיות תשובה לשאלת החקר שלי: ייצוג המציאות ברשתות החברתיות - בין הרצוי למצוי.
רוב המאמרים והכתבות אותם בחרתי מתקשרים באופן ישיר או עקיף לשאלת החקר שלי.
הם מציגים את המונח "דימוי גוף" בכל היבטיו עם דוגמאות והסברים מפורטים.
הערך "הרצוי" בעבודתי מוצג כמעט בכל מאמר. רוב כותבי המאמרים והכתבות מראים בצורה ברורה כיצד אידיאל היופי השתנה עם השנים וככל שהשנים עוברות הוא ממשיך להשתנות:
לאורך ההיסטוריה ארוכת השנים של אידיאל היופי,
בחלק זה של העבודה ניסיתי למצוא דרך מאמרים אקדמיים וכתבות חדשותיות תשובה לשאלת החקר שלי: ייצוג המציאות ברשתות החברתיות - בין הרצוי למצוי.
רוב המאמרים והכתבות אותם בחרתי מתקשרים באופן ישיר או עקיף לשאלת החקר שלי.
הם מציגים את המונח "דימוי גוף" בכל היבטיו עם דוגמאות והסברים מפורטים.
הערך "הרצוי" בעבודתי מוצג כמעט בכל מאמר. רוב כותבי המאמרים והכתבות מראים בצורה ברורה כיצד אידיאל היופי השתנה עם השנים וככל שהשנים עוברות הוא ממשיך להשתנות:
לאורך ההיסטוריה ארוכת השנים של אידיאל היופי,
כתבה הילה יחימוביץ, אפשר להבחין בשינוי משמעותי בכל תקופה.
תחילה הועדפו נשים מלאות
כי נחשבו לבנות "ג'וסיות", וכנראה שאם הן מלאות אז הן גם עשירות.
לאחר תקופה השתנה אידיאל להעדפה של נשים רזות עם צורת "שעון חול" על גופן.
כל תקופה לאורך כל ההיסטוריה היו שינויים רבים שרק רואים כמה נושא דימוי גוף
ואידיאל היופי הוא גם נושא מרכזי באוכלוסייה וגם הפכפך מאוד.
בהתמקדות ברשתות החברתיות אני אראה כיצד המושג "דימוי גוף, ודימוי עצמי" בא לידי ביטוי בצורה מובהקת.
הטכנולוגיה שלנו מתפתחת ככל שהשנים עוברות. עם התפתחות הטכנולוגיה, גם עולם התקשורת מתעצם ומתפתח.
באינסטגרם המושג "דימוי גוף" בא לידי ביטוי בצורה מובהקת כיוון שהחברה של היום מעדיפה לראות תמונות של נשים רזות ויפות מאשר אישה מלאה.
הרשתות החברתיות הן חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו, בעיקר בחייהם של בני/בנות נוער. אנחנו מושפעים ממנו רבות.
המושג "דימוי גוף" נכנס לחיינו גם בתודעה של פעילות גופנית כך כתב יאיר אנגלר. יותר ויותר אנשים נמצאים בחדרי כושר או עושים אימונים פרטים בעקבות הרשתות החברתיות ובעקבות דימוי הגוף העצמי הנמוך שיש להם.
בעבודתי אני מתמקדת בלהראות את שני הערכים שהם "הרצוי והמצוי".
מנגד לכך יש את הערך "הרצוי" בחברה שמראה צדדים פחות מרשימים בעניין דימוי הגוף.
ישנן המון בנות נוער וגם נשים בגילאים בוגרים שהן אנורקסיות או בתת משקל מה שמשפיע מאוד על חייהן ודרך התמודדותן עם תופעת דימוי גוף.
עמית זאנטקרן כתבה בכתבתה כי חל שינוי לא משמעותי וגדול במושג "דימוי גוף" אך אנו רואים לאורך השנים איך מותגי האופנה הגדולים מאבדים מכוחם בגלל שהם לא מבינים שמודל היופי משתנה לאורך השנים.
היא נתנה לדוגמא את מותג ההלבשה התחתונה ויקטוריה סיקרט ואמרה שהם לא מוכנים להכיר באישה מלאה או טראנסג'דרית כיוון שזוהי לא הלך רוחם במותג.
התקווה הכי גדולה שלה שנובעת משנת 2019 היא שהעולם השתנה והתעשייה לא תואמת אלינו ואנו לא אלייה.
בכתבה שפורסמה באתר מאקו על ידי מערכת ערוץ הבריאות, נאמר שלמרות כל "ההאשמות" שיש כלפי האינסטגרם, זוהי רשת חברתית שגורמת לאנשים לעלות את הביטחון העצמי הנמוך שלהם בעזרת העלת פוסטים וכתיבת משפטים מתחת לתמונה בעלי חשיבות. אינסטגרם נותנת לאנשים במה ומקום להרגיש בטוחים בעצמם ובעקבות כך הם גם כנראה יקבלו אהדה ותגובות חיוביות.
הערך השני של שאלת החקר שלי הוא המצב "המצוי".
לא כל אישה היא דוגמנית ובטח שלא רזה, ולכן כנראה שלא תענה על הדרישות של החברה.
ישנן נשים מלאות שלקחו דווקא את המקום הזה ואת כל הסטיגמות שיש עליהן למקום חיובי כדי להעצים ולעלות בנות נוער ונשים למקום טוב בחייהן והוא שלא משנה כמה את שוקלת את שווה משהו בחברה.
בכתבה שכתב גיל קורוטקי, נטען שגיל ההתבגרות הינו גיל שמעורבב בו המון תחושות רגשות והרגשות בעיקר על הנראות החיצונית שלנו.
בעידן הטכנולוגי של היום, הנראות של האדם חשובה יותר מהמון דברים אחרים.
לאחר מאבק ממושך של אותן נשים מלאות לשנות את הסטיגמות והצורות חשיבה שיש עליהן, קמה סוכנות דוגמנות טאלנטים של שרית מאירי ולורנס אלקלעי ביחד עם ריי שגב, ושמה של המחלקה היא Juicy by Ray Segev. בכך החליטה לעשות מעשה: לשנות את כללי המשחק.
אותה סוכנות החליטה לפתוח מחלקה לנשים בעלי מידות גדולות, | כאשר גם שם יש דרישה לבנות מלאות מסוימות.
אמנם הם עושים הבדלה בין נשים רזות לנשים מלאות, אך בהבדלה זו הם גורמים לבנות מלאות לא להתקבל כיוון שהן לא עומדות בדרישות.
עם הקמת מחלקה זו בסוכנות הדוגמנות, בעולם ראו זאת בפן חיובי שלקחו משהו שפעם היה משתייך רק לנשים רזות לנשים מלאות גם כן, ובכך הם מביאים להצלחתה של שני סוגי החברה.
בהתמקדות ברשתות החברתיות אני אראה כיצד המושג "דימוי גוף, ודימוי עצמי" בא לידי ביטוי בצורה מובהקת.
הטכנולוגיה שלנו מתפתחת ככל שהשנים עוברות. עם התפתחות הטכנולוגיה, גם עולם התקשורת מתעצם ומתפתח.
באינסטגרם המושג "דימוי גוף" בא לידי ביטוי בצורה מובהקת כיוון שהחברה של היום מעדיפה לראות תמונות של נשים רזות ויפות מאשר אישה מלאה.
הרשתות החברתיות הן חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו, בעיקר בחייהם של בני/בנות נוער. אנחנו מושפעים ממנו רבות.
המושג "דימוי גוף" נכנס לחיינו גם בתודעה של פעילות גופנית כך כתב יאיר אנגלר. יותר ויותר אנשים נמצאים בחדרי כושר או עושים אימונים פרטים בעקבות הרשתות החברתיות ובעקבות דימוי הגוף העצמי הנמוך שיש להם.
בעבודתי אני מתמקדת בלהראות את שני הערכים שהם "הרצוי והמצוי".
מנגד לכך יש את הערך "הרצוי" בחברה שמראה צדדים פחות מרשימים בעניין דימוי הגוף.
ישנן המון בנות נוער וגם נשים בגילאים בוגרים שהן אנורקסיות או בתת משקל מה שמשפיע מאוד על חייהן ודרך התמודדותן עם תופעת דימוי גוף.
עמית זאנטקרן כתבה בכתבתה כי חל שינוי לא משמעותי וגדול במושג "דימוי גוף" אך אנו רואים לאורך השנים איך מותגי האופנה הגדולים מאבדים מכוחם בגלל שהם לא מבינים שמודל היופי משתנה לאורך השנים.
היא נתנה לדוגמא את מותג ההלבשה התחתונה ויקטוריה סיקרט ואמרה שהם לא מוכנים להכיר באישה מלאה או טראנסג'דרית כיוון שזוהי לא הלך רוחם במותג.
התקווה הכי גדולה שלה שנובעת משנת 2019 היא שהעולם השתנה והתעשייה לא תואמת אלינו ואנו לא אלייה.
בכתבה שפורסמה באתר מאקו על ידי מערכת ערוץ הבריאות, נאמר שלמרות כל "ההאשמות" שיש כלפי האינסטגרם, זוהי רשת חברתית שגורמת לאנשים לעלות את הביטחון העצמי הנמוך שלהם בעזרת העלת פוסטים וכתיבת משפטים מתחת לתמונה בעלי חשיבות. אינסטגרם נותנת לאנשים במה ומקום להרגיש בטוחים בעצמם ובעקבות כך הם גם כנראה יקבלו אהדה ותגובות חיוביות.
הערך השני של שאלת החקר שלי הוא המצב "המצוי".
לא כל אישה היא דוגמנית ובטח שלא רזה, ולכן כנראה שלא תענה על הדרישות של החברה.
ישנן נשים מלאות שלקחו דווקא את המקום הזה ואת כל הסטיגמות שיש עליהן למקום חיובי כדי להעצים ולעלות בנות נוער ונשים למקום טוב בחייהן והוא שלא משנה כמה את שוקלת את שווה משהו בחברה.
בכתבה שכתב גיל קורוטקי, נטען שגיל ההתבגרות הינו גיל שמעורבב בו המון תחושות רגשות והרגשות בעיקר על הנראות החיצונית שלנו.
בעידן הטכנולוגי של היום, הנראות של האדם חשובה יותר מהמון דברים אחרים.
לאחר מאבק ממושך של אותן נשים מלאות לשנות את הסטיגמות והצורות חשיבה שיש עליהן, קמה סוכנות דוגמנות טאלנטים של שרית מאירי ולורנס אלקלעי ביחד עם ריי שגב, ושמה של המחלקה היא Juicy by Ray Segev. בכך החליטה לעשות מעשה: לשנות את כללי המשחק.
אותה סוכנות החליטה לפתוח מחלקה לנשים בעלי מידות גדולות, | כאשר גם שם יש דרישה לבנות מלאות מסוימות.
אמנם הם עושים הבדלה בין נשים רזות לנשים מלאות, אך בהבדלה זו הם גורמים לבנות מלאות לא להתקבל כיוון שהן לא עומדות בדרישות.
עם הקמת מחלקה זו בסוכנות הדוגמנות, בעולם ראו זאת בפן חיובי שלקחו משהו שפעם היה משתייך רק לנשים רזות לנשים מלאות גם כן, ובכך הם מביאים להצלחתה של שני סוגי החברה.
הסקת מסקנות
המסקנות אותם הסקתי בעקבות סיכום המאמרים האקדמיים והכתבות החדשותיות הם שהמושג דימוי גוף משתנה בהתאם למה שהחברה מכתיבה.
תחילה הוא מפורסם במגזינים ועיתוני אופנה למיניהן, ומאז שעידן הטכנולוגיה נכנס לחיינו, אידיאל היופי מועצם באמצעות הרשתות החברתיות.
תחילה חשבתי שהעולם לא השתנה בעניין דימוי הגוף והוא מעדיף רק בנות רזות, אך מסתבר שחלק מהסוכנויות ורוב האוכלוסייה בעולם הגיעה לתובנה חשובה: אמנם נשים מלאות הקרובות יותר למצוי, אינן פופולאריות כמו היפיפיות הרזות באינסטגרם, אך ככל שעובר הזמן הן מקבלות חשיפה גבוהה יותר , המאפשרת להן לייצג לא רק את גופן אלא גם את דעותיהן.
העולם ללא ספק בדרך לשינוי בהקשר לדימוי גוף.
אני מאמינה שבעוד כמה שנים, החברה שלנו תקבל את כל סוגי האוכלוסייה, ולאו דווקא תשפוט על סמך מראה חיצוני.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה